עבודה בניו זילנד בבית מלון

כשטסנו, אני וחברה, לאוסטרליה-ניו זילנד, לא עלה בדעתנו לעבוד ובטח לא עבודה בבית מלון. הטיול שלנו כלל טרקים, שינה באוהלים, מפלים ונחלים, שמורות טבע, יערות והרים מושלגים. עשינו את כל זה ובאיזשהו שלב התחלנו להרגיש שהכל קצת חוזר על עצמו. אולי בטיול קצר לא מרגישים את זה, אבל כשמטיילים מספר חודשים מתחילים לחשוב על שינוי מבורך. תראו, גם נופים ומפלים- כשרואים אותם יום-יום במשך חודשים הופכים לשגרה מסוימת. עבודה בחו"ל בבית מלון בהחלט עמדה לשבור את השגרה הזאת. אלא אם כן מחשיבים נזילה מצינור שהתפוצץ בקומה השנייה של המלון בתור מראה שמדמה מפל או נחל…

איך הגענו לעבוד בבית מלון בניו זילנד…

טוב, לאחר שסיימנו עם אוסטרליה וחרשנו על האי הדרומי בניו זילנד, הגענו לקרייסטצ'רץ', בירת מחוז קנטרברי. הסתובבנו שם קצת ושאלנו בפאבים מקומיים בנוגע לעבודה אפשרית. בעלי אחד הפאבים היו מאוד מסבירי פנים. כנראה הם גם התלהבו שהזמנו אוכל ושתייה רבה כי היינו פשוט מורעבות. הם אמרו שזאת ממש לא בעיה למצוא עבודה בניו זילנד ושישנם סוגים שונים של עבודות שמתאימות למטיילות כמונו. בדרך כלל מדובר בעבודות פיזיות יותר, כמו מלצרות במסעדה, קטיף בחווה או עבודה בבית מלון. הם בעצמם מעסיקים מטיילים שמחפשים עבודה, ותהליך הוצאת אישורי העבודה עבורם הוא מאוד פשוט. הם אמרו שאנחנו נראות מאוד נחמדות, אך הם לא מחפשים עובדים נוספים. מה שכן, הם נתנו לנו מספר טלפון של עבודה בבית מלון שנקרא Goodly"". קיווינו שעבודה בבית המלון באמת תהיה טובה כמו ששמו מציין.

בערב כבר שוחחנו עם מנהלת משאבי האנוש של המלון. היא הזמינה אותנו להגיע יום למחרת והסבירה שהמלון ממוקם בעיירה בשם "lake tekapu". היא כבר ציינה במעמד השיחה שכדאי לנו להגיע עם כל החפצים שלנו. מבחינתה, אנחנו כבר משובצות ללו"ז העבודה השבועי, אז כמה שיותר מהר, יותר טוב. היינו בשוק, אפילו בארץ לקח לי יותר זמן למצוא עבודה. מה שכן, היינו די לחוצות.

מזל שאני וחברה שלי לא עסקנו בעבודה בבית מלון קודם, כי לא היו לנו שום תחושות מוקדמות וטוב שכך. אם הייתי יודעת מראש עד כמה אני איהנה, הייתי הורסת לעצמי את ההפתעה. את העבודה בבית מלון בניו זילנד ניתן להתחיל מאפס והיא ממש לא נוראית. מיד הבנתי שיש סיבה טובה לכך שהמלון נקרא "Goodly". ברור ש"טוב" שם.

קצת על המלון בו עבדנו…

המלון ממוקם באמצע שטח שנראה לקוח מגלויה ולשפת המלון יש נחל עם מים מפכפכים. 20 מטר מהמלון רואים כנסייה לבנה עתיקה, שמזכירה קצת תחנת קמח ישנה, החלונות מצופים בעץ כהה. מסביב רואים הרים לבנים וצמחייה ירוקה בכל מקום. מראה פסטורלי כזה היה עושה טוב לכל אחד. אני מאוד אוהבת לצייר, לפסל ולשרטט, ולכן אני תמיד משתדלת להביא עמי לוח ציור, מכחול וצבעים למקרה שאני אראה נוף בדיוק כמו זה שמשתקף מהמלון.

ראיון עבודה קצר ומתחילים לעבוד!

דבר ראשון כשהגענו ונכנסו ללובי, שאלנו איפה ניתן למצוא את הבחורה עמה דברנו. אחרי שאיתרנו את החדר וחיכינו 5 דקות עד שתתפנה, זכינו להכיר את מרלין, קשישה חביבה, בערך בת 65. היא הסבירה לנו איך סדר היום שלנו הולך להיראות. קמים בבוקר, בסביבות 8, אוכלים ארוחת בוקר ומתחילים בעבודה בבית מלון. העבודה נמשכת עד 17:00. הלו"ז נתון לשינוי, תלוי בכמות הבלגן שהאורחים משאירים.

מגורים מפנקים…

החלק שהכי התלהבתי ממנו הוא ששיכנו אותנו במגורי העובדים במעין קוטג' לבן קטן, במרחק הליכה מהמלון. הוא היה מצויד בכל טוב, בכל מכשיר חשמלי שבן אדם רוצה וצריך לחיים מאושרים. המרכיב המשמח בקוטג' היה המרפסת הענקית שהקיפה אותו. מייד כשהגעתי פיניתי מקום לציוד הציור שלי והתיישבתי ליהנות מהנוף הניבט אליי. הרגשתי התרוממות רוח מכל מה שעברנו בטיול ומאיפה שאני עכשיו והתחלתי לצייר את הציור שיהפוך להיות אחד המוצלחים שציירתי מימיי. זה הציור היחיד שלא הסכמתי למכור, אפילו לא בעבור סכום מאוד מכובד. את הציור הזה אני שומרת.

שכר, תנאים נלווים, והרבה אוכל!

מבחינת המשכורת, אין למה להחביא כסף מתחת לבלטות. מרוויחים כ-10 דולר לשעה וכאמור עובדים בערך 6-7 שעות ביום, 5 ימים בשבוע. אפשר לחסוך בערך 350 דולר ניו זילנדי בשבוע, שזה לא יותר מדי. מה שכן, כל ההוצאות כלולות ואם אתם רוצים לשמוע על הארוחות, אני אשמח לספר. מרלין ערכה עבורנו סיור מקיף במלון ולקינוח השאירה את חדר האוכל לעובדים. אני לא יכולה לתאר לכם את הוד והדר שיש בו. הקירות מעוצבים בסגנון עתיק, התקרה מכוסה בציורים של מלאכים ועננים, השולחנות מלאים במאכלים מפיצי ניחוחות שגורמים לכל אחד לטרוף עד הפירור האחרון. אכלנו שם 3 ארוחות ביום ואחרי כל אחת הרגשתי שאני צריכה לתפוס תנומה של שעתיים. פשוט אי אפשר לזוז מרוב שזה טעים, ללקק את האצבעות. ביום החופש הראשון שלי, הבאתי עמי את הצבעים והבלוק ופשוט ציירתי את המנות האהובות עליי, שיהיה למזכרת. הרי יום יבוא ונחזור לטיול בו חיינו בעיקר על לחמניות עם קבנוס.

מחדרנית לציירת מדופלמת

ציירתי בתקופה ההיא בערך 10 ציורים, החלפתי זווית, שיחקתי עם הצל והאור, יצא מדהים. לקחתי עמי 3 ואת ה-7 הנותרים מכרתי שם לאורחי המלון. הם ראו אותי מציירת ובקשו לרכוש את הציורים. עבורי עבודה בבית מלון לא הסתכמה בחדרנות בלבד.

היום כבר יש לי מעין עסק משגשג למכירת ציורים. את חלקם ציירתי בתקופה של הטיול בכללותו ורבים מהם צוירו ספציפית בתקופת העבודה בניו זילנד. באמצעות הנופים, מזג האוויר והמשחק שהתאפשר עם הצדודיות של האור והצל הצלחתי ליצור את הציורים שרציתי.

ימי החופש ושעות הפנאי

הזמן בו הכי נהנינו היה ימי החופש והבטלה שלנו. כמה מפתיע, נכון? אותי זה מאוד הרשים, שעל אף היותנו מצויות במעין קיבוץ כזה, עדיין לא היה משעמם לרגע. פה בארץ אני גרה בעיר ועדיין אני מרגישה שלפעמים אין לי מה לעשות. שם היינו כל הזמן יוצאות לטיולים ברחבי העיר, הנוף מדהים, יש גם שבילים, נחלים ואגם יפהפה. חקרנו בכל יום שביל אחר, נדדנו למחוזות שונים ופשוט היינו נרגעות בחיק הטבע. מצד שני, הייתה גם פעילות תוססת. היינו יוצאות עם כל השותפים שלנו לבלות יחד בפאב היחיד שגם היה בקרבה, אבל היינו משתכרים כלוט ועושים שמח.

לסיכום…

כשהגיע הזמן לעזוב את העבודה בבית מלון היינו ממש עצובות. בסוף יצא שכ"כ נהנינו שם, שהכרנו אנשים ממש נחמדים, שזכינו לחיות כמו מלכות, באמצע טיול שבו חיינו כמו נוודות ושאפילו חסכנו קצת כסף. לפחות מספיק כדי להמשיך לטייל לעוד חודשיים-שלושה. מה גם, שאני מאמינה שההתחלה שם עם הציורים והסביבה שהשתקפה בציור, גררה אחריה את גל ההצלחה וכנראה השפיעה על בחירת הלימודים שלי בהתמחות בציור וברישום וסביר להניח שגם סללה את הדרך לקריירה עתידית. אני ממליצה בחום לכול התוהים והמתלבטים. זאת לא חייבת להיות עבודה בבית מלון, ישנן אופציות שונות לעבודות בחו"ל, העיקר שתנסו לשלב במסגרת הטיול גם הפסקה כזאת. לעיתים היא תשלים פן בטיול שלא היה נרכש בשום דרך אחרת.